לחיות בתוך טיול
Updated: May 17
עוד כילדה אהבתי טיולים רגליים. לא שהורי שורדי השואה הקדישו לפורמט הזה זמן. למרות שהגיעו לישראל רגע לפני הכרזת המדינה ושמונה שנים לפני שנולדתי, הם בעיקר היו עסוקים בבניית חייהם החדשים, בפרנסה ובפרנסה בלבד! אהה.. הם גם ראו לנגד עיניהם את החשיבות בהשכלת בתם הבכורה ואני, שנולדתי שמונה שנים אחריה קיבלתי כבר יותר חופש... וגם ידעתי לקחת אותו, עם הרבה חוצפה ... כיאה למי שנולדה כבר כצברית קוצנית.
בגיל 9 הצטרפתי לנוער העובד ואח"כ נדדתי עם החברה לשומר הצעיר. כחניכה בתנועת הנוער הלכתי המון. אבל ה מ ו ן!!!.
כמעט בכל שבת הלכנו קילומטרים מהקן בפתח תקוה למבצר אנטיפטרוס, או לצד השני - כפר הבפטיסטים/מקורות הירדן. היום האחד הוא גן לאומי והשני פארק. בחופשות החגים ובחופש הגדול יצאנו למחנות או לטיולי שטח כמו הטיול מים אל ים. כבר לא זוכרת אם סחבנו תרמילים על הגב, אבל משערת שכן, כי הרי לא עקבו אחרינו גמלים או חמורים עמוסים בציוד... זוכרת שבטיול הזה התאהבתי בפעם הראשונה בגליל - במסלול לאורך נחל עמוד המפכפך חלמתי שיום יבוא ואגור בסמוך לנחל הזורם ועל חלון חדרי העתידי יזלגו מי הגשמים ובבית יבער הקמין... אגב, אח"כ התאהבתי בו בגליל, שוב ושוב עד שנשביתי לעולמים... כאן בביתי שבמתת ומשלושת החלומות מומשו בעיקר הקמין והגשם שמכה בחלונות בחורף טוב.
זוכרת עוד, שכמטיילת צעירה הייתה לי אובססיה ללכת בראש הטור, אז אם לרגע עצרתי לדבר או להסתכל על הנוף ומצאתי עצמי במחצית הטור או אללי לקראת סופו, מיד הייתי יוצאת לעקיפה ופוצחת בריצה לכיוון ראש החץ. לימים קיבלתי שיעור מוחץ. במחנה ההדרכה שיצאתי אליו והתקיים בקיבוץ בית אלפא, באחד הלילות יצאנו לאש לילה. אחד הכללים באש לילה הוא שההליכה מתקיימת בטור עוקב ובדממה מוחלטת. מכיון שכהרגלי הייתי אמורה להיות בראש הטור ולא כך היה, גם הפעם יצאתי לעקיפה ועד היום סימני גדר התיל ש"חיבקתי" חקוקים על זרועי השמאלית.
שם, אני חושבת שנגמלתי מההרגל...
ואת כל זה למה אני מספרת לכם חברים?
כי גם היום אני אוהבת מאוד לטייל. ברגל או אם להודות על האמת - קצת יותר ברכב...
אני בכלל חושבת שהמצאתי לי אמירה:
"אני גרה בתוך טיול" !
כי, כשאני נוסעת לקניות, בעיר הגדולה - מעלות - אני קודם כל נוסעת לטיול ואז "עושה קניות",
כשאני נוסעת להסתפר אצל נדים בג'יש, בדרך אליו אני מטיילת.
כשאנחנו נוסעים לחברים שלנו שגרים באחד הישובים האחרים בצפון, יוצא שאנחנו כבר בטיול "ארוך" יותר. אנחנו רוצים להתאוורר מעומס החיים? - נוסעים 20 דקות ומגיעים לנחל דישון שבמזרח, או לנחל בצת, מערבית למתת ונושמים אויר צח בתוך היער לצד הנחל השוצף (ברור ששוצף רק אחרי הגשם... כי הרי רוב נחלי הארץ הם נחלי אכזב כלומר, יבשים דווקא כשצריך אותם🤷♀️).
והכי! הכי! -
כשמגיעים אלינו אורחים, בשלב מסוים, אנחנו אוהבים לטייל אתם.
הרי לכולנו יש כללי אירוח קבועים, אנחנו מכבדים את אורחינו בקפה/תה, מגישים דברי מתיקה, מספרים מה חדש ומה השתנה, מדברים על דא ועל הא בענייני היום, ואז אצלנו, מגיע השלב בביקור שתמיד נציע טיול עם הליכה רגלית קצרה.
השאלה הראשונה באופן קבוע תהיה "מכירים את הקטלב העתיק והענק בארץ?"
מה? לאא???
יש!!!
והופ! יוצאים לטייל...
השביל אל הקטלב מצריך הליכה עקב בצד אגודל, ואנחנו תמיד ניתן לאורחינו להוביל ראשונים. בדרך נגלה צמחי בר מעניינים חלקם הם מיני הסחלבים השונים שגדלים בשמורת נחל מתת באופן טבעי, באביב רקפות ואיריסים, לוטם שעיר ולוטם מרווני ועוד כל מיני מיוחדים. אבל הכי! הכי!
בכל פעם מרגש אותנו מחדש, לשמוע את קריאת ההתפעלות של האורחים כשהקטלב נגלה אליהם מתוך השביל הצר שהולך ונפתח לקראת ההגעה לעץ הענק, העתיק והמפואר בייחודיותו.
והרי לכם כמה תמונות ממחישות ולו במעט כי אין טוב ממראה עיניים, בלייב!
כשתגיעו להתארח בצימר שלנו צימר יו אנד מי אל תשכחו לקבל הנחיות מדויקות להליכה הקצרה ליעד הנכסף... אל הקטלב.
ועוד משהו קצרצר, שימו לב שגם הצימר שלנו, בו תתארחו, מוקף בעצי קטלב.
:)